שלכת בחרמון - סתיו במיטבו!

מה זה שלכת בכלל? מה זה הצבעים המשגעים האלה? ולמה השלכת בחרמון כל כך מיוחדת??

מה זה שלכת?

השלכת היא תהליך בו העץ משיר את עליו מסיבות שונות. צריך לזכור כי תחזוקת עלה העץ דורשת ממנו משאבים רבים (מים, מזון ועוד). לעיתים העץ מעדיף ״לחסוך״ משאבים אלה לזמן בו הניצול שלהם יהיה יותר יעיל. לדוגמא, בחורף שעות האור קצרות וקשה לנצל את העלה לייצור אנרגיה, כמו כן הנוזלים בעלה עלולים לקפוא (במקומות קרים), ולהזיק לעץ. כמו כן, באקלים חם העץ משיר עליו בקיץ על מנת להקטין את עיבוד הנוזלים דרך העלה.

בטבע ישנם סוגי שלכת שונים. יש את השלכת שכולנו מכירים המתרחשת בסתיו בחצי הכדור הצפוני, ישנה שלכת קיץ למינים החיים במקומות חמים (כפי שהוזכר מעלה), ואפילו עצים ״ירוקי עד״ משירים את עליהם, פשוט לא את כולם יחד.

באופן כללי, בחורש הים-תיכוני השולט בצפון ומרכז ישראל, רוב העצים ירוקי עד, כלומר לא משירים את כל עליהם בעונה מסוימת (לדוגמא - אלון מצוי, אלת המסטיק, חרוב, ער-עציל ועוד). קווי הרוחב שביניהם ממוקמת ישראל מעניקה לה חורף שאינו קר במיוחד ומספר שעות יום רב יחסית. אין סיבה מוצדקת לעץ להשיר את עליו בישראל, והעצים הנשירים עושים זאת כי מוצאם מארצות קרות, והסתגלות של עצים לסביבה חדשה לוקחת אלפי, אם לא, עשרות אלפי שנים (תופעה מעניינת הנקראת ״חצי שלכת״ אותה ניתן לראות יפה באלון התבור, היא ביטוי לעץ הגדל בישראל אך מוצאו מאקלים קר, והחל לעבור תהליך הסתגלות לאקלים הארץ ישראלי).

איך ״יודעים״ העצים מתי להתחיל להשיר את עליהם בשלכת? התשובה היא פשוטה – שינוי בעוצמת וכמות שעות האור. בעלים של העץ תאים הרגישים לשינויים בעוצמת האור. עם בוא הסתיו ו״נדידת״ השמש דרומה (בחצי הכדור הצפוני) יורדת משמעותית קרינת השמש ואורך שעות היום קצר. קולטנים אלה חשים בשינוי, ומתחילים תהליך של הפרשת הורמונים בעץ המצרים את תעלות ההובלה של נוזלים לעלה עד חסימתם המלאה. כאשר מופסקת ההובלה, מופסק גם תהליך הפוטוסינתזה (תהליך יצור האנרגיה בעץ) והעלה למעשה מת ולבסוף צונח לקרקע.

אז מה זה הצבעים המשגעים האלה?

ראשית צריך להבין מה זה עלה וכיצד עובד? הזכרנו מעלה את תהליך הפוטוסינתזה. העלה למעשה הוא ״תחנת הכוח״ של העץ. בתאי העלה אברון (איבר קטן) המכונה ״כלורופלסט״. בכלורופלסט פיגמנט בשם כלורופיל היודע לקלוט את אור השמש ולהפוך אותו לאנרגיה. הכלורופיל לוקח מולקולת מים (H2O) משורשי העץ ומולקולת פחמן דו-חמצני (CO2) מהאוויר ובעזרת קרינת השמש הופך אותה לסוכר המכונה ATP שהוא מקור האנרגיה (״האוכל״) של העץ. אפשר לומר שהעץ למעשה מייצר לעצמו מזון מאור השמש, המים והפחמן באוויר שקולט (כפי שבוודאי אתם זוכרים, תוצר תהליך זה הוא חמצן (O2) הנפלט לאטמוספרה, ומכאן חשיבותם העצומה של העצים לקיומנו).

אז הבנו מדוע האלה ירוק, אך מדוע משנה צבעו בשלכת? בעלה צִבְעָנים (פיגמנטים) צהובים וכתומים המצויים בו כל הזמן. לא ניתן לראות צבעים אלה כל עוד מתבצע תהליך הפוטוסינתזה בגלל צבעו הירוק הדומיננטי של הכלורופיל. כאשר הסתיו מגיע והעץ סוגר את צינורות העצה (צינורות המובילים מים לעלים), גם תהליך הפוטוסינתזה נעצר ואיתו נמוג הצבע הירוק של העלה. ואז, לתקופה קצרה, עד שהעלה נשמט לקרקע, ניתן לראות את הצבעים ״האמיתיים״ של העלה.

אוקי, אבל דיברנו רק על צהוב וכתום, מנין מגיע הצבע האדום?? עצים מסוימים נצבעים אדום בשלכת. הידוע מכל הוא מייפל הסוכר (דגל קנדה) אשר מהווה אטרקציה תיירותית ביערות צפון מזרח ארה״ב וקנדה (גם אצלנו יש עצים בעלי שלכת אדומה דוגמת אוג הבורסקאים ו אֶדֶר קטן עלים הגדל בחרמון). בניגוד לצִבְעָנים הצהובים והכתומים המצויים בעלה תמידית, הצבע האדום למעשה נוצר בתהליך השלכת. כאשר מנגנון יצור האנרגיה בכלורופלסט עוצר, חלק מהסוכרים, תוצרי הפוטוסינתזה, נשארים ״כלואים בעלה״. הסוכרים הכלואים מגיבים עם כימיקלים אחרים בעלה ומשנים צבעם לאדום.

למה השלכת בחרמון כל כך יפה?

כמו כל דבר טוב, ניתן לחלק את התשובה לשלוש: לילות סתיו קרים וימים שטופי שמש, מיני עצים ייחודיים לחרמון ומיקום מרוחק.

נתחיל מהסוף להתחלה. החרמון נמצא הכי רחוק שניתן ממרכזי אוכלוסייה. עובדה זו הופכת אותו ליעד מבוקר פחות מהרי ירושלים והשפלה, לדוגמה. לא רק שמיקומו מרוחק מן המרכז, רובו המכריע של ההר בשליטת הצבא והכניסה אליו מוגבלת ביותר. שני גורמים אלה מגבילים מאד את כמות המבקרים בהר וכתוצאה מכך הטבע מרוויח - העצים שמורים יותר, יש יותר מגוון מינים ובאופן כללי הטבע במצב טוב. ניתן לומר שגורם זה הולך ומשתנה בשנים האחרונות. נוכחות הצבא בהר עולה וכמו כן, רעיית בקר בלתי מבוקרת עושה שמות בחי ובעיקר בצומח של ההר.

בנוסף לריחוק הגאוגרפי של ההר, החרמון מהווה חבל ארץ בעל תכונות אקלימיות שאין כמוהן בארץ. גובהו הרב מעניק לו אקלים קר המהווה בית-גידול לעצים המותאמים לאקלים זה. דוגמא לכך הם האֶדֶר, בן חוזרר ההררי ואלון הלבנון. עצים אלה, אשר החרמון הוא קצה תפוצתם הדרומי, אוהבים קור וגדלים בהרי הלבנט. כולם משירים עליהם בסתיו, לאלון שלכת צהובה יפה והאדר ובן חוזרר הופכים כתומים-אדומים באוקטובר.

בנוסף למינים ״אקזוטיים״ אלה, ישנם גם מינים שאנו מכירים בחלקים אחרים בארץ הצומחים גם הם בחרמון, אך כאן זוכים לשלכת מרהיבה במיוחד. מינים כמו הליבנה, השזיף, האגס והאוג, כולם צומחים בחרמון (האוג אף מגיע למפלסיו העליונים), ולכולם שלכת עוצמתית יותר מבשאר חלקי הארץ.

אז מה מיוחד בחרמון? כפי שהוסבר מעלה, יש פיגמנטים (לדוגמא האדום) שעוצמת הצבע שלהם קשורה לשינוי בטמפרטורה. ככל שהלילות קרים יותר והימים שמשיים יותר, כך יבצרו בעלה צבעים עזים יותר. וכאן המקום לציין שלילות קרים וימים מרובי שמש הם מזג האויר השולט בחרמון בסתיו.

אך כל דבר טוב נגמר בסוף. לבסוף העץ מפריש הורמונים הגורמים לנשירת העלים. אז נוצר שטיח עלים צבעוני שלא רק יפה, אלא גם משמש להזנת שורשי העץ.

נתראה בהרים,

אור בן-דור

טיולי חרמון

צור קשר